פסק-דין בתיק תא"ק 29950-10-10

בפרוטוקול יום 12.4.2011 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה, יינתן פסק דין בתיק על בסיס סיכומים שיוגשו בכתב ללא צורך בשמיעת ראיות.

לאחר הגשת הסיכומים, הוגשה בקשה מטעם ב"כ התובעת לפסילת ראיות שצורפו לסיכומים ע"י ב"כ הנתבע ובעקבותיו סבב של תגובות מטעם באי כוח הצדדים.

ב"כ התובעת טוענת, כי לא היה מקום להודעה שנמסרה במסגרת הסיכומים ואילו הנתבע טוען, כי מדובר במסמכים שהם בגדר פרסום רשמי ושיש בהם כדי להוות מענה לשאלת בית המשפט בדיון שהתקיים.

הויכוח בין הצדדים איננו רלוונטי בעיני להכרעה, שכן גם אם נרשמה ההפקעה וגם אם לא, אין בכך כדי להשפיע על הקביעה אם מדובר בנסיבות המצדיקות התערבות בסכום הפיצוי, שהיא השאלה המרכזית כפי שיוסבר בהמשך. בכל מקרה, אין ברישום ההפקעה כדי ללמד על תאריך היעד לתיקון ההפרה, שגם הרלוונטיות שלו מוטלת בספק. לפיכך, קיבלתי ורשמתי בפני את ההודעה שנמסרה בסיכומי הנתבע ואין בה כדי להעלות או להוריד למתן ההכרעה. 

לגופם של דברים:

התביעה עצמה עוסקת בדרישה לתשלום פיצוי מוסכם בסך של 30,000 דולר בעקבות הפרת חוזה מכר דירה.

רקע עובדתי:

1.         ביום  10.7.03 נחתם הסכם על פיו רכשה התובעת מאת הנתבע זכויות בדירה בת 5 חדרים ברח' כצנלסון 100 א' גבעתיים (להלן: "ההסכם") בתמורה של 316,000 דולר.

2.         על פי ההסכם התחייב הנתבע לדאוג לרישום הזכויות בדירה על שם התובעת בפרק זמן שבמצטבר לא יהיה מאוחר ל-6 חודשים ממועד המאוחר ביותר שנקבע לרישום הבית המשותף שהוא 30.6.2008. לפי זה, היה על הנתבע להביא לרישום זכויותיה של התובעת עד ליום 1.1.2009.

3.         בפועל, לא נרשמו הזכויות עד ליום הגשת התביעה ועד בכלל. (14.10.10).

טענות הצדדים:

התובעת טוענת כי בנסיבות אלה יש לראות את הנתבע כמי שהפר את החוזה שבין הצדדים ואת התובעת כזכאית לפיצוי שנקבע בסעיף 13 להסכם המעמיד את סכום הפיצוי במצטבר לשנה השלישית של ההפרה, על סך של 30,000 דולר.

הנתבע טוען כי לכל היותר זכאית התובעת, לפי מנגנון הפיצוי שנקבע, לפיצוי מוסכם של 20,000 דולר וחולק על מועד חישוב ההצמדה לדולר. לגופם של דברים טוען הוא, כי השיהוי שברישום הזכויות מקורו בטעות היסטורית הנוגעת לאופן רישום החלקה בלשכת רישום המקרקעין שלא היתה באחריותו ולא היתה ידועה לו בעת חתימת ההסכם.  לפיכך מבקש הוא כי ביהמ"ש יפעל לפי סמכותו הקבועה בסעיף 15 א' לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות) ויפחית את סכום הפיצוי המוסכם או יקבע כי אינו סביר ויבטלו לחלוטין.

דיון בשאלת היקף הפיצוי:

אין חולק כי ההסכם שבין הצדדים הופר, כך שהשאלה העומדת להכרעה הינה אם התקיימו הנסיבות המצדיקות את הפחתת סכום הפיצוי המוסכם.

הנתבע טוען כי לא יכול היה לצפות שטעות שנעשתה ברישום המקרקעין לפני עשרות שנים ושלכאורה באה לכלל תיקון  בהכרתה של עירית גבעתיים באחריותה להכנת תב"ע מתוקנת, תתקל בקושי נוסף שמקורו באי רישום הפקעה שנעשתה עוד בשנות ה-40. לכך מבקש הנתבע להוסיף את המאמצים שנעשו על ידו כדי להביא לתיקון מהיר של הטעות.

העולה מן האמור לעיל הינו כי היקף הטעות שהיתה ברישום הזכויות בבנין שבו נמצאת הדירה, לא היה בידיעתו של הנתבע הגם שחלק מהבעיות שנוצרו, היו ידועות לו.

עם זאת פעל הנתבע, לאור נתונים אלה והתחייב למכירת זכויותיו בשנת 2003 עוד לפני שהופקדה התב"ע המתוקנת (2004). משמע, מראש נטל הנתבע על עצמו סיכון מסוים שלשם הבטחתו נקבע מנגנון הפיצוי בהסכם. העובדה שהנתבע לא צפה את היקף "ההסתבכות" איננה משנה את תמונת המצב באופן רדיקאלי.

לכן, סבורני, כי לא נתקיימו הנסיבות הנדרשות לצורך התערבותו של ביהמ"ש בקביעת היקפו של הפיצוי המוסכם. כעיקרון, נועד זה להבטיח את זכויותיה של התובעת לאור המורכבות שברישום הזכויות, ואין מקום לפגוע במנגנון הביטחון ההסכמי שנקבע.